הורים יקרים, שלום רב

הרהורים על הפרשה לעילוי נשמתו של ידידי יעקב בן יהודה דון הי"ד  

פרשת בא

בספר בראשית, בתחילתו של פירוש רש"י קראנו את דברי רבי יצחק "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל…". בדרך כלל אנו מבאים דברי רש"י כדי להסביר את החשיבות ואת הצורך בפתיחת ספר בראשית ולא במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. הפעם אבקש להראות כי הבחירה במצווה הראשונה אינה מקרית, הן כמצווה ראשונה על העם והן בהקשר שלה עם בריאת העולם.

תחילתו של ספר שמות, ארבע הפרשות הראשונות, מעוררות בנו את ריחות ליל הסדר, את מחשבות החירות. מה משמעות הציווי במצווה זו דווקא לעם בזמן הזה, רגע לפני מכת-בכורות רגע לפני היציאה ממצרים. חכמי ישראל המקובלים רואים את יציאת מצרים כגאולת הדיבור, הדיבור נגאל. העבד אינו יכול לדבר, מה מילותיו של עבד מסמלות ומה המשמעות בהן, אין הן מסמלות דבר ואין להן משמעות. ברגע אחד נשמעת צעקת העבדים ועולה למרום, רגע זה מתחיל את גלגלי הגאולה, הקב"ה שומע את הצעקה. צעקה היא דיבור ללא חיתוך של הברות, ללא מילים ברורות אלא ביטוי לכאב פנימי וראשוניות של דיבור. מרגע זה משה הוא המדבר, הוא מדבר עם פרעה לפני כל מכה וגם אחריה, עד הצעקה של מצרים המשחררת את העם מעול העבדות.

אך לעבד מעבר היותו מחוסר מילים הוא גם מחוסר זמן. הזמן אינו שלו אלא של אדונו. אך משמעות נוספת יש לחסרון הזמן, אין לעבד יחס לעבר ועתיד. הרב סולובייצ'יק מסביר דרך הפטור ההלכתי של העבד ממצות עשה שהזמן גרמא את חוסר משמעות הזמן אצל העבד ובשל כך את הפטור ההלכתי. עד כאן אנו מבינים כי הציווי הראשון שניתן לישראל כעם הוא ציווי של זמן, הגדרת מסגרת זמן המציינת את היותם בני חורין, את יצאתם ממסגר זמן של אומה אחרת ויצירת מסגרת זמן פרטית של עם ישראל.

מתי נוצר הזמן, שאלה זו יכולה להעסיק אותנו זמן רב אך נסתפק בטעימה קטנה. הזמן יש לומר נוצר עם בריאת העולם. הרמב"ם כותב במורה נבוכים כי הזמן הוא מקרה של התנועה, דהיינו הזמן מתחיל מיצירת העולם אז אנו מתחילים למנות את הזמן. נקודת הזמן הראשונית של האומה היא ביציאה לחירות. הבריאה היא חסרת משמעות עבור העבד אך בין החורין משתתף עם הבריאה ביצירת זמן. עם ישראל מתייחס ליציאת מצרים כבריאה האישית של האומה. "מקדש ישראל והזמנים"

תכנית אח"י, ר' יעקב גרוס ור' רוניאל לטנר 

תלמידי כיתה ט 3 ו י 3 נפגשו השבוע במסגרת התכנית אח"י עם נאור צימרמן. נאור סיפר את סיפורו האישי המרגש החל מחייו בגוש קטיף וכלה בהתגייסות שלו למען חיילי צה"ל. נאור התחיל לפעול למען החיילים במבצע צוק איתן ואירגן אלפי מנות של אוכל, שווארמה, פיצות, בגדים ומה לא, עבור החיילים. מאז צוק איתן, נאור מקדיש כל יום שלוש שעות לפחות עבור סיוע לחיילים. החל מציוד חסר וכלה במנגלים ובגדים. זה בנוסף לתפקידו כמנהל יחסי ציבור של מדרשת בית מאיר. נאור הדגיש את חשיבות הנתינה וחיבר זאת לפעילות ההתנדבות של תלמידי המסלול התורני. נאור ריתק את התלמידים במשך יותר משעה. הוא בהחלט היווה השראה ועידוד לקראת המשך ההתנדבות של הכיתות

 

ביום חמישי האחרון יצאו תלמידי התכנית, כיתות י-6 י-2, לביקור במוזיאון גוש קטיף. הביקור היינו חלק מנושא הלימוד ברבעון הנוכחי, קונפליקטים בחברה הישראלית. על משמעות פינוי גוש קטיף, ויש האומרים גירוש, שמעו וראו התלמידים במספר חדרים קטן ברחוב אגריפס מאחורי שערי צדק הישן. אנחנו המבוגרים שליווינו את התלמידים ודרכנו באדמה ההיא, גם אצלנו צפו ועלו זיכרונות וסיפורים. שאלת פינוי הישובים היא שאלה חייה ועומדת וב"ה בעוד שבועיים יפגשו התלמידים את העיתונאי אלישיב רייכנר שכתב ספר על פינוי גוש קטיף "כתום המאבק".

בניית בית הספר

במקביל ללימוד בבית הספר אנו עוקבים, מקרוב מאוד ולעתים זה אף מפריע, אחר התקדמות הבנייה בבית הספר. מכונת היסודות הגדולה סיימה את עבודתה וכל שבוע אנו רואים כיצד הבנייה מתקדמת. אין עדיין שלד או קומות אך נראה שאת החפירות המרכזיות כבר עברנו. בע"ה בתחילת השנה הבאה יהיה מבנה נוסף לבית ספר דרך אבות.

 שבת שלום

עורך העלון -אליהו חחיאשוילי