הורים יקרים, שלום רב
הרהורים על הפרשה לעילוי נשמתו של ידידי יעקב בן יהודה דון הי"ד
פרשת ויקרא – תשע"ו
רש"ר הירש לויקרא י:א.
האליליות מבקשת לשעבד את האל בקרבן, למען יעשה את רצון האדם, ואילו אשי ישראל משעבדים את האדם לעבודת ה', למען יקבל על עצמו את עול מצוותיו… אין מקום לשרירות סובייקטיבית … כי מקריבי הקרבן מבקשים קירבת אלוקים, אך זו לא תושג, אלא על-ידי שמיעה בקול ה' וקבלת מצוותיו.
הננו מבינים את מות בני אהרון. מותם בשעת חנוכה ראשונה של המקדש היא אזהרה לכל הכהנים שלעתיד, הוא מוציא כל שרירות מתחום המקדש, שכל עצמו איננו, אלא מקדש לתורה. פעילות כהני ישראל תתבטא לא בהמצאת חידושים בתחום העבודה, אלא במתן תוקף למצוות.
בחרתי לפתוח בדברי הרש"ר הירש כדי לעלות מספר שאלות על העבודה הדתית והמתח בעבודה הדתית. ספר ויקרא, שלצערי עדיין לא פתחתי את הכתיבה עליו השנה, מזמן שאלות על עבודת ה' בשל אופיו המיוחד. בעיסוק בשאלת הקרבנות יש לשאול את שאלת הכיוון שהיא שאלה מרכזית בכל פולחן דתי. לצורך מי נעשית הפעולה הדתית, כאשר עבודת המשכן/מקדש מציינים את שיא העבודה הדתית. בעוד שבקטע שלפנינו טוען הרש"ר כי הקרבן הוא צורך האדם ישנן תפיסות, ביהדות, כי העבודה הדתית היא צורך הקב"ה, יצירת הרמוניה באלוהות. שאלה זו גם קשורה לשאלה מה אנו יכולים להגיד על האלוהות, אליבא הרש"ר אין אנו יכולים להגיד אל האלוהות דבר ולכן ברור כי הפעולות הדתיות הן פעולות שגורמות היפעלות לאדם. לעומתו עומדת תורה שלמה הרואה את עבודת ה' כמאפשרת תיקון באלוהות ומכאן שיש לה דברים רבים להגיד על האלוהות, על המבנה ועל המציאות האלוהית.
אך דברי הרש"ר אינם מצטמצמים לשאלה זו, של הכיוון, בלבד אלא מעלים מתח נוסף המדבר עם האדם בימינו ישירות. השאלה היא: האם עבודת ה' היא עניין אישי סובייקטיבי – האדם הוא זה שעומד לפני בוראו והוא שקובע את יחסי העבודה בינו לבין בוראו, או עניין אובייקטיבי – האדם אינו קובע דבר ואין שיקול הדעת שלו קשור לעבודת ה' אלא הציווי האלוהי וההכרח.
כאשר נשוחח עם חסיד, בעל השכלה והתמצאות בדרכי העולם, אדם עם דעה חופשית, כשנגיע לשאלה בה עסק הרבי שלו דעתו תעלם והוא יקבל בהכנעה, לא ברורה לנו, את דעת רבו. הוא לא יתנצל על כך ולא יסביר כי אין ברירה, אלא יגיד בצורה ברורה זו דעתו של הרבי וזו דרך עבודתי הדתית. הסובייקט נעלם והופך להיות אובייקט מופעל על ידי הרבי, אולי מתוך הבנה כי הרבי בעצמו הוא אובייקט המופעל על ידי הקב"ה.
לשאלה זו היבטים רבים, כמו לשאלה הקודמת, תפילה במניין, אחריות וערבות הדתית, כיצד היא עבודת ה' החוץ מקדשית ומה היחס בינה לבין עבודת ה' המקדשית. כמובן יש בה את הסכנות עליהם עמדו הנביאים שעבודת ה' תתפרש כדבר טכני ותאבד את ההתלהבות והתשוקה הדתית.
נסכם: הרש"ר מבקש לטעון כי מות בני אהרון מלמד כי אין מקום לחדשנות במקדש ובמפגש עם האלוהי במקדש אין מקום לשרירותיות המאפיינת את הממד הסובייקטיבי באדם וכי עבודת ה' בקרבן היא צורך אנושי ולא צורך אלוהי. בקשתי להראות שיש לכל הפחות גישה אחת הפוכה אפילו ביהדות וגם להראות שיש השלכות בעבודה הדתית בכל גישה. כמובן שזה אינו סוף פסוק ויש לשאול מה היחס בין עבודת ה' במקדש לבין עבודת ה' בתושבע"פ שהיא, לפחות על פניה, יצירה וחדשנות סובייקטיבית.
פעילות בית ספרית
ביום שני, בע"ה, תתקיים אסיפת הורים פרטנית. המפגש עם המחנכים והמורים המקצועיים נותן הזדמנות לשיח לא רק על ידי שליחת נתונים ודוא"ל אלקטרוני. זו הזדמנות להביע ההערכה לצד ביקורת, זו הזדמנות למפגש, בד"כ קצר אך משמעותי, בין האנשים השותפים לדרך שלכם ההורים בחינוך הילדים.
ר' יעקב גרוס, רכז שכבת ט
סיכום סיור בכנסת :
ביום רביעי יצאנו לסיור בכנסת ישראל, כחלק מלימודי אזרחות. שמענו על פעילות הכנסת, על המסלול אותו עובר חוק בדרך לאישור וחקיקה, והתנסינו בדיון של ועדות הכנסת בחדרי הוועדות. ביקרנו במליאת הכנסת, ושמענו את השרים משיבים לשאילתות של חברי הכנסת וביקרנו באולם שאגאל, בו נערכות קבלות הפנים הרשמיות של הכנסת ושמענו הסברים על יצירות האמנות השונות.( כתב : אליה אהרוני, מחנך ט׳4)
שבת שלום
