הורים יקרים, שלום רב

הרהורים על הפרשה לעילוי נשמתו של ידידי יעקב בן יהודה דון הי"ד

פרשת אמור  – תשע"ו

פרשת אמור ידועה בעיקר בשל איזכור המועדים בה. מטבע הדברים אתייחס לאיזכור ספירת העומר בפרשה. מדוע סופרים? זו השאלה שצריכה לעניין אותנו. מספר אפשרויות למענה לשאלה זו. ספירה זו באה לציון אירוע היסטורי התקדמות בני ישראל במדבר בתחילת דרכם – כאן הדרך היא במוקד ,ספירה זו היא לקראת מעמד הר סיני כדי לציין את המעמד- כאן המטרה היא המוקד, על פי המקובלים כדי להגיע לשלמות  ומכאן המילה תמימות – כאן האדם הוא המוקד. מעיון בפרשה אנו למדים כי הספירה קשורה לדבר אחד:

(יו) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה ל-ה': (יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים ל-ה'

הספירה קשורה לאפשרות להביא מנחה חדשה, מנחה זו אנו למדים היא של סלת והיא חמץ. "לחם התנופה" היא המנחה החדשה המוקרבת ביום החמישים. רמב"ן מסביר בפשט הדברים כי מדובר בעניין חקלאי, את קורבן העומר הנקצר ומובא "ממחורת השבת" מקריבים משעורים אשר הגיעו לבשלותם בפסח. בסוף הספירה מגיע שעת קציר החיטים וממנו מביאים קרבן. החדש מתייחס לקציר החיטים שהרי את העומר הביאו גם מחדש רק שהוא היה של שעורים.

מדוע היה על התורה להדגיש כי המנחה היא חמץ, משום שאין מקריבים חמץ במקדש בכל השנה. הקרבת חמץ, כמו גם דבש, אסורה במקדש למעט ביום החמישים לספירה. מדוע דווקא ביום הזה הותרה הקרבת חמץ. רמב"ן כותב כי זה הוא סוד למשכילים, סוד זה קשור לעובדה שביום החמישים ניתנה התורה. לפני כן מסביר רמב"ן כי איסור הקרבת החמץ קשור להבנה כי החמצה היא קלקול ולכן היא אסורה במקדש, כמו יין שמחמיץ.

"ואפשר" כי כוונת רמב"ן לסוד היא: יום החמישים הוא היום הפותח את הבאת הביכורים, שת(נ)י הלחם הנעשות מחיטים הם סימן פתיחה להבאת הביכורים, שכן ידוע כי לא מביאים ביכורים קודם עצרת. אך מה הקשר בין פירות האילן לבין החיטה, אלא למעיין בדברי רבי יהודה ימצא כי לשיטתו אדה"ר חטא בחיטה, ולא ניתנה דעת אלא על ידי אכילת חיטה. שני צדדים לדבר, הראשון מתן תורה מחייב דעת, השני התורה ניתנה כדי לכפר על אובדן הטבעיות של אדה"ר.

נסכם, פרשת הספירה מלמדת כי ישנה מטרה בספירה הבאת מנחה, שהיא שתי לחם מחמץ. החמץ מסמל קלקול אך גם את אפשרות התיקון. לכן המציאות של דבר המסמל דבר והיפוכו היא הבשורה במנחה זו. היא קשורה בעומק הדברים למציאות האדם בעולם ולאפשרות שלו לתקן, היא מניחה כי הדעת היא הכוח היוצא מהחטא והמאפשר לחזור למציאות שלפני החטא. הבנה זו אינה יכולה להתרחש ביום אחד ומחייבת תהליך של ספירה, הכנה והתקדמות.

בהקשר של הימים האחרונים, עם ישראל קבע את יום הזיכרון סמוך ליום העצמאות, על פי דברנו אילו היינו יכולים היה נכון לקבוע אותם באותו היום.

מהנעשה בתיכון "דרך אבות"

השבוע

ביום רביעי – יום הזיכרון, נערך טקס בסימן "כולם היו בניו" לזכר הרב יעקב דון ותלמידי בית הספר שנפלו/נרצחו. הטקס נערך בהשתתפות המשפחות היקרות, במעמד ראש המועצה, ראשי "אור תורה", בוגרי בית הספר, הורים ותלמידים. הנהלת בית הספר והמורים. נפקד מושבו של מנהל בית הספר הרב יצחק שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה.

זו השנה השנייה בה אנו עורכים טקס בבית הספר, בו יש מקום להביע את ההזדהות שלנו עם המשפחות ולדבר גם על הכאב שלנו, של התלמידים שעברו שנה לא פשוטה יחד עם תושבי גוש עציון ומדינת ישראל.

לאחר הטקס כמידי שנה הצטרפנו לטקס הממלכתי בכפר עציון, למעט שתי כיתות שעלו להר הרצל.

בשבוע הבא

ביום ראשון – בגרות בתנ"ך לשכבות י"א-י"ב. בהצלחה לתלמידים ולמורים המלמדים ובראשם לרכז תנ"ך אסי בן-נון.

ביום שלישי – חמישי שכבות ט-י יוצאות לטיול לצפון הארץ. כיתות י לרמת הגולן וכיתות ט לגליל. בהצלחה ובהנאה רבה לתלמידים ולמורים.

    שבת שלום

עורך העלון -אליהו חחיאשוילי