לדבר, לספר, לשמוע, להקשיב, להרגיש, לחוות ולעשות!
מצוות ליל הסדר רבות הן, וליבו של הערב הוא קריאת ההגדה וסיפור יציאת מצרים. אם נתבונן בפתיחת ההגדה נבין את הדרך בה היא מציעה לערוך את ליל הסדר:
"וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבונִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יודְעִים אֶת הַתּורָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח".
הרב יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל (רבה של ירושלים) מחדד את ההבדל בין מצוות זכירת יציאת מצרים שנעשית כמעט כל יום ובהרבה מן המצוות, לבין מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר:
"…והלא בכל לילה יש מצווה להזכיר יציאת מצרים…, אם כן מאי היא המצוה המיוחדת בליל פסח? ונראה דבכל לילה המצווה היא להזכיר יציאת מצרים בפה, אבל בליל פסח מצות סיפור הוא גם במעשה, והיינו שכל הלכות הסדר, אכילת מצה ומרור, ושתיית ד' כוסות והסיבה דרך חירות, הכול הוא קיום מצות סיפור יציאת מצרים". (משנת יעב"ץ, אורח חיים סימן יח, ד, עמ' נג)
מדברי הרב ז'ולטי, אנחנו מבינים שבליל הסדר יש משמעות לדיבור ולסיפור בפה, אך בעיקר לעשיית הדברים בפועל- לאכול מצה ומרור, להסב ולשתות ארבע כוסות.
האתגר החינוכי בליל הסדר – לעניין, לסקרן ולספר את סיפור יציאת מצרים עומד בפנינו כל שנה מחדש, אולם ההבנה שהמטרה היא ליצור, שיחה וחיבור דרך מעשים של ממש תעשה את ההבדל בין ימים רגילים ללילה מיוחד זה.
הרב סלוביצ'יק עוסק אף הוא בשאלה זו ומחדד את ההבדל בכיוון אחר:
"…לקיים מצוות זכירה אין צריך להזכיר אלא לעצמו. אבל בסיפור יציאת מצרים המצווה היא לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב: "והיה כי ישאלך בנך'" (שמות יג, יד), וגם הפסוק "והגדת לבנך" (שם ח). בהגדה הבן שואל: 'מה נשתנה'? והאב משיב: 'עבדים היינו'. והלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר 'עבדים היינו' בדרך סיפור לאחר". (חידושי הגר"ח, סימן מ)
הצורך בשאילת השאלות ומתן התשובות, היא הדרך לעודד את השיח בין אב לבן והיא דרך להמשיך את השושלת של העם היהודי שהתחילה ביציאת מצרים.
בחיי היום יום שלנו עם ילדינו, אנחנו נוטים לעיתים קרובות (לצערנו), לשיחות אינפורמטיביות באורך של מכסת המילים בהודעת טקסט קצרה- איך היה היום בבית הספר? יש שיעורי בית? מה למרוח בסנדוויץ"? ועוד שאלות מעין אלו…
ליל הסדר פותח בפנינו את האפשרות לקיים שיחה של ממש, שיחה המורכבת משאלות ומתן תשובות, שילוב של סיפור מעניין ומסקרן, הצגה קטנה, או סתם אנקדוטה יפה ומעניינת שכל מטרתה היא פשוט להיות- לשמוע, להקשיב ללמוד וללמד.
השילוב של שתי ההבנות הללו, יכול לפתוח בפנינו את ליל הסדר כחוויה על חושית של ממש- להרגיש ולטעום בפה את המאכלים המיוחדים לפסח, לדבר, לספר סיפורים ולשוחח בינינו, ובין לבין להסב ולשתות את ארבעת הכוסות.
אולי ככה נוכל להרגיש בני חורין, קצת יותר קרובים, מקשיבים, קשובים ומדברים האחד עם השני.
"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ".
