"והיה כעץ שתול על פלגי מים" – הרב יצחק פריד, רב בית הספר

ידועה מאוד ההשוואה בין האדם לעץ השדה במקורותינו, בשירה ובספרות בת זמננו.

אחת מההשוואות מצויה בתהילים פרק א' שבו מובאת הנגדה בין הצדיקים לרשעים:

הצדיקים בפרק משווים לעצים-  " וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" ואילו הרשעים – " לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ".

מהו ההבדל המהותי בין הצדיק לרשע בפרק זה? נראה, שהצדיקים מאופיינים ביציבות, שורשים, מים שזורמים תחתיהם ובשל כך יכולים לייצר פירות מתוקים ונאים.

לעומתם הרשעים, שהם כ'מוץ' – פירוש הדבר שאינם יציבים, מטלטלים בכל רוח, הולכים אחר שרירות ליבם, אין להם בסיס איתן וברור שגם באופן הזה אינם מוציאים פירות.

הגמרא במסכת עבודה זרה דף י"ט. דורשת את הפסוקים בתהילים: " והיה כעץ שתול על פלגי מים – אמרי דבי ר' ינאי (אומרים בבית ר' ינאי) כעץ "שתול" ולא כעץ נטוע – כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם".

רש"י מבאר את ההבדל בין עץ נטוע לעץ שתול: "נטוע- מעיקרו ולא זז משם לעולם. כלומר: כעץ שתול יעשה תלמיד עצמו, לילך וללמוד מכל האדם ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד".

על פי מדרש זה מובן שלא רק שורשים חזקים בלבד צריך לסגל לעצמו התלמיד אלא תכונה חשובה לא פחות היא הגמישות, רוחב יריעה, דעת ולמידה רבה ומגוונת ממורים שונים.

על פי המדרש, אדם המקובע/הנטוע במקום אחד יזכה ללמידה פחות איכותית ויראה את הדברים באופן מצומצם למדי.

אנו מסיימים בימים אלו את המחצית הראשונה של השנה. במחצית זו למדו התלמידים מקצועות שונים, ממורים רבים וחוו חוויות רבות מגוונות בפעילויות החברתיות השונות.

במציאות החיים שלנו, המשתנה באופן תמידי ומהיר, אנו נדרשים להקנות לתלמידים מיומנויות רבות, אשר מצד אחד מקנות להם יציבות ואפשרות לפיתוח והצמחת שורשים חזקים ומאידך, מהוות קרקע פוריה המלמדת את סודה של הגמישות הנדרשת לאדם בן זמננו החי במציאות משתנה ודינאמית.

אנו תקוה שהמגוון העצום, שלו זוכים תלמידינו בלמידה ובפעילויות חברתיות הם המים המאפשרים להם לגדול ולהצמיח שורשים עמוקים שיתווספו לצמרת שהולכת וגדלה בשנות הלמידה וההתפתחות האופיינית לגילאי התיכון.