לתלמידי דרך אבות והוריהם,
שלום וברכה,
חמץ ומצה מזכירים לנו את ההחמצה ואת המיצוי שיש לכל אחד מאיתנו בחייו. נדמה לי לפעמים שהחיים שלנו מראש חודש ניסן ועד ליל הסדר נעים בשני צירים חופפים:
הציר האחד בין ביעור החמץ – חיפוש ההחמצות שלנו וצמצומם, לבין רגעי מיצוי החיים שלנו.
והציר השני בין ראש חודש, ראש השנה למלכים (ע"פ המשנה במסכת ראש השנה) שבו אנו הנתינים מונים את השנים של המלך שלנו לבין הערב שכולנו 'בני מלכים' בעצמנו.
הייתי רוצה להציע איחוד בין שני הצירים הללו: רגעי המיצוי שלנו , אותם הרגעים שאנו ממצים את יכולותינו ודורשים מעצמנו את המקסימום , הם רגעי המלוכה שלנו. מלוכה שלנו על עצמנו וכוחותינו, הנהגה שלנו את עצמנו לכיוונים הטובים שלנו.
ומאידך רגעי ההחמצה שלנו הם גם רגעי העבדות שלנו, שבה אנו סופרים את השנים ואת ההצלחות של האחרים.
גם בחיי ביה"ס יש רגעים של מיצוי ויש רגעים של החמצה, רגעים של מלוכה וגם רגעים של עבדות.
רגעי המיצוי הם רגעים של שיא ושל עבודה קשה עם המון סיפוק ורגעי ההחמצה כשמסתכלים אחורה ומתחרטים על מה שלא עשינו טוב וראוי.
המידעון שלפניכם מכנס כמה מרגעי השיא/המיצוי/המלוכה שהיו לנו בתקופה האחרונה, בתקווה שזה יביא חשק מחודש לבער את ההחמצות ולשאוף למיצוי ולמלוכה שלנו.
פסח שמח וכשר
הרב יוני הולנדר
מנהל