הורים יקרים, שלום רב
הרהורים על הפרשה לעילוי נשמתו של ידידי יעקב בן יהודה דון הי"ד
פרשת יתרו
מעמד הר סיני שימש בדורות רבים כהוכחה לאמיתות הדת היהודית. כך על ידי חז"ל ובהמשך בספרות ההגותית היהודית בימי הביניים. אבקש להתייחס למעמד זה דרך המסר של המעמד, המסר הקולקטיבי, כאשר סיבת המעמד ותוקפו אינן נידונים אלא השאלה מה משמעות המעמד המסופר כמעמד של עם המקבל תורה.
התורה בחרה באיש משה להיות הדמות נותנת התורה, אך לצד זה היא יצרה מציאות שבה לא האדם האחד נתן את התורה לרבים אלא האלוהי יורד למפגש עם האדם, לא אם כל אדם בנפרד אלא כקהילה. את התנועה הזאת מהשמים כלפי מטה לעומת התנועה של המטה כלפי השמים ניתן להדגים באופנים שונים ולהראות בנקודות רבות ומרכזיות בתפיסה הדתית. לדוגמה ניתן לראות את הכיוונים באופן ברור במחלוקת המפורסמת בין רבי אליעזר לרבי יהושע כיצד באה הגאולה. לדעת רבי אליעזר על ידי תשובה של ישראל, שהיא התנועה של מטה כלפי מעלה. לדעת רבי יהושע בלי קשר לתשובה, ואז ניתן לראות זאת כתנועה של מעלה כלפי מטה. שני התנאים, על פי אחד מהמקורות, מתנצחים ומציגים פסוקים שונים לחיזוק עמדתם. המדרשים על אברהם המחפש את האלוהי ומבקש אותו וזוכה שהאלוהי ידבר איתו, או הירידה האלוהית לסנה הבוער כדי למשוך את האדם, את משה.
תנועת האדם כלפי הקב"ה היא תנועה של אהבה, החוזר בתשובה מכה על חטא ומבקש להיטהר ולהידבק בקב"ה. תנועת הקב"ה כלפי ישראל היא תנועה של אהבה, והיא ביטוי למחויבות הדדית בין הריבון לעמו. הנצרות לקחה את הרעיון מספר צעדים לא מבוטל קדימה כאשר אהבת האלוהים לאדם באה לידי ביטוי בהתגשמות האלוהות באדם ובנשיאת כל החטאים. האסלאם לקח מספר צעדים אחורה והדגיש את המחויבות המוחלטת של האדם כלפי האלוהי.
אילו סיימנו כעת מסקנתנו הייתה ברורה מעמד הר סיני מבקש לציין את הרצון האלוהי באדם וצריך לעורר את רצון האדם באלוהי. אך אז הגאולה הייתה סיפור של יחידים, המסוגלים להכיל את התנועה האלוהית כלפי האדם מחד ומאידך לנוע תנועה אישית כלפי האלוהי. המסר של מעמד הר סיני מבקש להציג תמונה אחרת. באשר המעמד עצמו מציין את תיקן העולם, הן אצל חז"ל והן בזהר ובספרות הקבלית, הוא מלמד כי לא ניתן לדבר על הגאולה אלא מתוך קהילה. אין משמעות לגאולה אישית. המשיח, אותו הביאו לעולם היהודים, אינו בא כדי לגאול את פלוני אלא בא לשנות את המציאות בעולם לגעת בכל בני האדם.
(אליהו חחיאשוילי)
השבוע החולף בתיכון דרך אבות
ביום א' חילקנו תעודות, למעט שכבת יא' שחזרה לילה קודם ממסע ישראלי. התעודות הן נקודת ציון מחצית אך גם הזדמנות לסיכום, לעצירה של רגע בתוך העשייה ומרוצת הזמן. להתבונן ולשוחח על מה היה אך בעיקר מה רוצים שיהיה. הערות המורים ודברי המחנך לא פחות חשובים מהציונים והם משקפים את המציאות נכון לרגע זה. נאחל לתלמידים ולמורים מחצית שנייה פורייה ומוצלחת, לימודית וערכית.
כתיבת קורות חיים / ויסלבה שימבורסקה
מַה נָּחוּץ?
נָחוּץ לִכְתֹּב בַּקָּשָׁה
וּלְצָרֵף לָהּ קוֹרוֹת חַיִּים.
לְלֹא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים
עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת.
תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים.
הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת
וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים.
מִכָּל הָאֲהָבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד,
וּמֵהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ.
זֶה שֶׁמַּכִּיר אוֹתְךָ חָשׁוּב יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁאַתָּה מַכִּיר.
טִיּוּלִים רַק בְּמִדָּה וּלְחוּץ לָאָרֶץ.
הִשְׁתַּיְּכוּת לְמָה אַךְ בְּלֹא הַלָּמָה.
צִיּוּנִים לְשֶׁבַח בְּלֹא הַנִּמּוּקִים.
כְּתֹב כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ עִם עַצְמְךָ
וּכְאִלּוּ עָקַפְתָּ עַצְמְךָ מֵרָחוֹק.
הִתְעַלֵּם מִכְּלָבִים, חֲתוּלִים וְצִפֳּרִים,
מַזְכָּרוֹת נוֹשָׁנוֹת, חֲבֵרִים וַחֲלוֹמוֹת.
מְחִיר וְלֹא עֶרֶךְ
כּוֹתֶרֶת וְלֹא תֹּכֶן.
מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם וְלֹא הַיַּעַד שֶׁאֵלָיו הוֹלֵךְ
זֶה שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת אַתָּה.
לְכָךְ יֵשׁ לְצָרֵף תַּצְלוּם בְּאֹזֶן גְּלוּיָה.
רַק צוּרָתָהּ נִלְקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא מַה שֶּׁנִּשְׁמָע.
מַה נִּשְׁמָע?
נַהֲמַת מְכוֹנוֹת הַגּוֹרְסוֹת אֶת הַנְּיָר.
מתוך: 'סוף והתחלה' עמ' 44 – 45
תירגום: רפי וייכרט
(השיר לצרכי הוראה וחינוך)
