ברכות הילדים וחינוך דיפרנציאלי
ספר בראשית עוסק כמעט כולו במאבקי בכורה, העדפה וירושה בין אחים. החל מרצח קין את הבל, דרך יצחק וישמעאל, יעקב ועשו ובסופו של הספר בין ראובן, יהודה ויוסף.
בפרשות האחרונות, אנחנו מגיעים לשיא חדש במאבק זה כאשר יעקב 'גונב במרמה' את ברכות עשו מיצחק אביו ובשל כך בורח לגלות של עשרים שנה(!) בחרן.
מפרשיות אלו עולות שאלות רבות: למה התכוון יצחק? האם באמת רצה בהענקת ברכות הבכורה לעשו? מהי משמעות מכירת עשו את בכורתו? מדוע נוקטת רבקה בערמה שכזו? מה חלקו של יעקב במזימה? האם נענש יעקב על מעשהו? ועוד עוד….
המעיין בפסוקים ימצא תשובות לחלק משאלות אלו:
"(א) וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. (ג) וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה (צָיִד). (ד) וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"
הרמב"ן בפירושו טוען שאכן התכוון יצחק להעניק את ברכות הבכורה לעשו:
"היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ, ולהיות הוא בעל הברית לאלוהים כי הוא הבכור"
מוסיף הרמב"ן שתי סיבות מדוע לא ידע יצחק את הנבואה שנאמרה לרבקה כבר בעת הריונה ש"רב יעבד צעיר":
"ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה ורב יעבוד צעיר, כי איך היה יצחק עובר את פי ה' והיא לא תצלח? והנה מתחלה לא הגידה לו דרך מוסר וצניעות, כי ותלך לדרוש את ה', שהלכה בלא רשות יצחק, או שאמרה "אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי", ועתה לא רצתה לאמר לו "כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי" כי אמרה, באהבתו אותו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים, והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה".
על פי הרמב"ן, אפשר שרבקה הסתירה מיצחק את הנבואה שידעה עוד בטרם לידת הבנים או בשל צניעותה כי חשבה שבוודאי גם יצחק קיבל נבואה זו, או מפני שידעה שיצחק אוהב יותר את עשו ולכן לא יברך את יעקב (דבר שמעלה תהיה נוספת על היחסים בין יצחק לרבקה…).
בסיום פירושו מציין הרמב"ן סיבה נוספת-
"או הם סבות מאת ה' כדי שיתברך יעקב, וגם עשו בברכת החרב, ולו לבדו נתכנו עלילות"- רוצה לומר ששום תשובה רציונאלית לא תוכל כנראה, להניח את הדעת בסיבת פרשיה כאובה זו.
הסבר אחר ניתן לראות מהסתכלות כוללת על מבנה פרשיות התורה. הפסוקים הקודמים לפרשית גניבת הברכות מספרים על נישואי עשו:
"וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה".
עשו אינו ממשיך את דרכו של יצחק ואף על פי כן מציינת התורה בתחילת הפרשה שיצחק אוהב אותו. אפשר שבהזמנת יצחק את עשו לברכות דווקא בעיתוי זה, התכוון הוא לשלח אותו מפניו של יעקב לפני מותו, כפי שעשה זאת בשבילו אברהם אביו כמה פרקים קודם לכן (פרק כה'):
"(ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ לְיִצְחָק. (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם. (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים. (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו:"
ראיה להסבר זה ניתן גם למצוא בסופה של פרשת תולדות:
כשיעקב מצווה על ידי רבקה לברוח מפניו של עשו אחיו הוא נכנס שוב ליצחק לקבל ברכה נוספת והפעם בגלוי ובידיעה ברורה מי הוא:
"(א)וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. (ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. (ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. (ד) וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם".
כאן כבר ברור מי המתברך ומהי הברכה- יעקב מקבל את ברכת אברהם כלשונה ממש- זרע וירושת ארץ כנען!
אולם, השאלה חוזרת ונשאלת כאשר אנו קוראים את פרשתנו- מדוע סובל כל כך יעקב מלבן? האם אין בזה מימד ענישתי על מעשיו בלקיחת הברכות?
רמז לכך ראו המפרשים בדברי לבן לאחר החלפתו את רחל בלאה:
"(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי–הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ-לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה".
לבן רומז בדבריו ליעקב- אצלנו (שלא כמו במקומות אחרים שאנחנו מכירים…), לא נהוג להחליף בכור בצעיר……
יהא כך או יהא כך, שאלת העדפת בן על פני אחר, נשארה עודנה מהדהדת בחללו של עולם כבר ממעשה בראשית.
האם נוכל אנחנו לחנך ולברך כל ילד מילדינו/ מתלמידנו על פי תכונותיו וכישרונותיו? האם נוכל לעשות זאת בלב שלם מבלי שתהיה זו העדפה של האחד על פני האחרים?
והרי אמר כבר שלמה המלך בחכמתו- "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב' ו')
חנוכת ארון הקודש לזכר ר' יעקב דון, יום ראשון הבא
